ובוודאי ישראל עם קדושים נתבעים ונותנים, להחזיק את עניי ישראל ולהצילם מחרפת רעב אשר היא חובה כללית על כל בר ישראל, בנתינות הגונות בעין יפה ורוח נדיבה, ובוודאי כי חלק כחלק יאכלו ליטול שכרם מרובה בשמיים על השתתפותם במפעלי “חסדי יוסף” להחיות נפשות עניים רעבים, וכאשר איתא ע”כ “אמר הקב”ה אם החיית נפשו של רעב חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש וגו’, ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם”.
