חכמינו מספרים על אדם שהיתה לו שדה מבורכת, ובכל שנה העלתה לו יבול של אלף כור. מיד לאחר הקציר הפריש האיש מאה כור חיטים ונתן אותם לעניים, כפי שמצווה התורה בהלכות מעשרות. כאשר הזקין האיש קרא לבנו, הוריש לו את שדהו וציוה עליו להמשיך בנתינת המעשרות כמוהו.
בשנה הראשונה אכן הפריש הבן מאה כור חיטים כפי שציוהו אביו. אך בשנה השניה ערך לעצמו חישוב בליבו: חבל להפריש מאה כור חיטים למעשר, אסתפק בנתינת תשעים כור וכך ארויח עשרה כור נוספים. כל עשה, אך באותה השנה העלתה השדה יבול של תשע מאות כור בלבד. שוב חשב הבן: חבל לתת תשעים כור למעשר… אתן שמונים, וישאר לי יותר. ובשנה זו העלתה לו שדהו רק שמונה מאות כור חיטים. כך מדי שנה הפחית הבן את כמות המעשרות שהפריש, ואף השדה הפחיתה את כמות היבול שהוציאה. עד שהפריש למעשר רק עשרה כור, ושדהו העלתה מאה כור בלבד. רק בשלב זה, כאשר קרחות קרקע גדולות נראו באדמה, שהיתה פעם מלאה בתבואה צפופה, הבין האיש והפנים כי המעשרות לא היו גורמי ההפחתה אלא להיפך- הברכה שהיתה בזמנו של אביו היתה בזכות ההקפדה על המעשרות.
את כספי מעשר הכספים, המחויבים על פי ההלכה, ראוי להעביר ל"חסדי יוסף"- התומכת בנזקקים בצרכים הבסיסיים ממש ומתנהלת באחריות ובשקיפות מלאה. מהרו לתרום את כספי המעשר ותוכלו לקבל קבלה ולזכות בהחזר מס לפי סעיף 46 לשנת 2018!