ריח של בית

מי מאיתנו לא מכיר את הדגדוג הנעים הזה באף, כשאנו עולים במדרגות הבנין לכיוון הבית?

מי מאיתנו לא נזכר בניחושים שתוך כדי… האם זה מהבית שלנו?

יש מי שלא מכיר, שלא נזכר.

יש ילדים שחוזרים הביתה אחרי יום לימודים מתיש ומעייף, הבטן מקרקרת וגם הנפש רעבה,

ויש בדרך הרבה ריחות מהבילים, אבל הם יודעים בבירור וללא ספק- זה לא מהבית שלנו.

כי יש בתים שבהם אין ריח שמדגדג, ואין גם מנה עטופה במקרר, שאפשר להכניס למיקרו…

ואין כמו ריח כדי לתת תחושה של בית!

הילדים שמגיעים למועדונית תלתל, רובם ככולם לא מכירים את החוויה של אמא במטבח, אדים עולים מהסיר ועוגה ביתית עם המון שוקולד שיוצאת מהתנור החם ומיד כולם מבקשים מאמא…

מתוך הכרותינו איתם, אנחנו יודעים שמציאות ביתית פשוטה כזאת, היא חלק ממשאת נפש כמוסה. ומכוחה של תובנה זו, אנו יוזמים ריח של בית במועדונית, שהיא לגמרי כמו בית בכל המובנים…

לאחרונה חידשנו תנור איכותי וציוד חדיש, ומלבד המנה החמה והמזינה שהילדים אוכלים באופן יומיומי בתלתל, אנו מתנסים בהכנת מאכלים שונים ביחד.

הפעילות חווייתית ומהנה ביותר, ואנחנו מרוויחים על הדרך:

את החום הביתי וההרגשה הנפלאה,

את ההעשרה הלשונית והרחבת המושגים והפעלים בשפה,

את פיתוח המיומנויות המוטוריות הנדרשות בשלבי ההכנה השונים,

את אימון הכישורים החברתיים תוך כדי העבודה המשותפת,

את הקניית הרגלי הניקיון וההיגיינה החשובים כל כך,

את לימוד אמצעי הבטיחות והזהירות בשימוש במכשירים השונים,

ועוד כמה וכמה מטרות חינוכיות, לימודיות, רגשיות…

אבל העיקר:

החיוך הענק והעיניים הנוצצות, כשמעשי הידיים הקטנות יוצאים מהתנור,

והגיע הזמן ללקק…

הרגע הזה שווה את הכל!