כמו רבים מיושבי הצפון, גם משפחת א' מכרמיאל עלו לירושלים בימי החופש-
לטייל, להכיר, לנשום עמוק את האוויר הירושלמי, את ההווי והאווירה שאין בשום מקום אחר בעולם- רק בירושלים.
במשך כל הבוקר הסתובבו בני המשפחה בשכונות המרכזיות של ירושלים. במהלך הסיור הגיעו לשכונת הבוכרים הציורית והמעניינת והתעכבו בה.
כשהתקרבה שעת הצהריים החלו לחוש ברעב… חיפשו מסעדה נחמדה… מקום לאכול בו מנה חמה משביעה וטעימה ולאגור כוח להמשך הסיור.
הלכו לפי חוש הריח… הגיעו לרחוב דוד 2, שם ראו שולחנות ערוכים ומזמינים, המקום נעים, נקי ומטופח, וניחוח התבשילים בהחלט מגרה.
נכנסו פנימה, תפסו מקומותיהם סביב שולחן…
ניגשו לדלפק שמימין כדי להזמין מנות.
התקבלו בסבר פנים חביב, נשאלו לגבי התפריט המועדף עליהם.
בחרו מנה עיקרית, תוספת משביעה וירק. מזגו לעצמם שתיה קרה מהמתקן הצדדי.
הרגישו בבית….
ורק כאשר ניגשו לשלם,
ובקשו לברר את מחיר המנות,
נדהמו מהתשובה שקיבלו.
רק אז שמו לב לכיתוב "בית התמחוי- חסדי יוסף", שמוצב מעליהם.
רק אז קלטו שה"מסעדה" הזו, שנראית ופועלת כמו מסעדה לכל דבר,
אינה אלא בית תמחוי חינמי המחלק מנות מזון חמות לכל נזקק!
בעינהם ראו ובעצמם הרגישו-
כיצד ניתנת כאן הרגשה כה טובה לכל סועד!
וכיצד אין בודקים בציציותיהם של הנכנסים.
כל המבקש- מתקבל בברכה.
על אתר, כשדמעות בעיניהם, הרימו תרומה נכבדה לבית התמחוי של חסדי יוסף.
תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים,
וביקור אחד מקרי- יותר מאלף תמונות.