שליש משנות חיי עברו עלי בהמתנה ממושכת לבן זוגי. שנים שמולאו בתפילות ובדמעות אין ספור. מובן שניסיתי כל מיני סגולות ורעיונות מכל הבא ליד ומכל עלון ומודעה שהציצו אלי בחדר המדרגות. במקביל היו המון הצעות שעלו וירדו, ומספר פעמים שכבר כמעט הזמנו אולם וקייטרינג לשמחת האירוסין, אך בסופו של דבר הענין התפוצץ ונמוג כלא היה. איננו יודעים חשבונות שמיים, אך כעת, כשאני כבר מתכוננת לחתונה שתיערך בתחילת חודש סיון בעזרת ה', אני חייבת לספר את השתלשלות הענינים עד הסוף הטוב.
ביום סגריר בחודש טבת, מיהרתי מעבודתי הביתה כמו בכל יום. והנה בצומת רחובות שמואל הנביא- בר אילן אני רואה מודעה גדולה המספרת על סעודת עניים שעורכים בחסדי יוסף ועל סגולת הישועה שיש בזה. אמנם כבר תרמתי בעבר מספר פעמים לכמה ארגוני חסד בתחומים הללו, אך כאן שמתי לב לפתע שמדובר בבית תמחוי שמגיש ממש בפועל מנות מדי יום לעניים, ולא רק משלוחי סלי מזון וכד' כמו בארגונים אחרים. זה עניין אותי מאד אבל המשכתי ללכת כי התחיל לרדת גשם ולא רציתי להתעכב בדרכי.
הגעתי הביתה וכמובן שכחתי מהענין. עברו כחודשיים. הטלפון הביתי צלצל ועל הקו הזדהתה לאה מעמותת חסדי יוסף. שם העמותה היה מוכר לי, אך רק כשהיא אמרה את המילים "סעודת עניים" נפל לי האסימון!
התחלתי לחקור אותה היכן ומתי נערכת הסעודה לעניים. היא סיפרה לי שממש מדי יום מוגשת סעודה חמה למאות נזקקים, במרחק שני רחובות מביתי! במקום שמעולם לא ידעתי על קיומו. ממש האוצר שמתחת לתנור…
היא הציעה לי, שמעבר לתרומה שחשבתי לתת עבור סעודה לעשרה עניים, אגיע למקום להתרשם ואוכל אף להגיש במו ידי את המנות שתרמתי לנזקקים.
אני לא יכולה לתאר כאן במילים את התחושה שהיתה לי כשעמדתי שם במטבח המאובזר והנקי, וערכתי בזריזות עשר מנות מושקעות בתפריט שלא היה מבייש מסעדה קלאסית. מכיון שהגעתי ממש מוקדם, עמדתי בפינת החלון הפונה לאולם האוכל והמתנתי. תוך מספר דקות התחילו להיכנס אנשים ונשים מכל הסגנונות, מגזרים והגילאים, שהמכנה המשותף שלהם היה – חיפוש מקום נעים עם ארוחה מזינה. הגשתי את המנות לנשים שהתיישבו סביב השולחן. השתדלתי לעשות זאת בחיוך למרות שהיו לי דמעות בעיניים. אחת הנשים, גברת מבוגרת מאד, שאלה אותי מי אני. אמרתי לה את שמי ושם אימי וביקשתי ממנה כי תתפלל לישועתי. הגברת, שנראה היה שהיא מחפשת עם מי לדבר, פנתה לכל הנשים שישבו שם והן אמרו ביחד פרק תהילים לזכותי. לא יכולתי להתאפק יותר וכל הכאב וההתרגשות שהתנקזו בעיני כדמעות פרצו החוצה. התחננתי לה' שיושיע אותי בזכות המאמץ שאני עושה לשמח את בניו ובנותיו האומללים, בגופי ובממוני!
את הסוף אתם כבר יודעים, תוך שבועיים התארסתי עם חתני היקר וכעת אנו מתכוננים לחתונה. אני מתכננת בעזרת ה' לתרום לסעודת עניים ביום החופה עצמו, ולאחר החתונה להגיע שוב לבית התמחוי כדי להגיש מנות כהודיה לה' על הישועה הגדולה!