ויטע שם אשל- שורשיה של חסדי יוסף

לקראת פרשת הכנסת האורחים- פרשת וירא, פורסם בשבועון מרוה לצמא סיפור נטיעתו של אשל- בית הכנסת האורחים של עמותת חסדי יוסף.

כך פותחת הכתבה:

השולחן הארוך שניצב במרכז הסלון רחב הידיים היה ערוך לתפארת. על המפה הצחורה מסודרות היו צלחות חרסינה מבהיקות וכוסות נוצצות, ולצידן מערכות סכו"ם מהודרות. הכול היה מוכן ומזומן לסעודת השבת והנוכחים בבית ההומה התארגנו לתחילת הסעודה כשהם תופסים את מקומותיהם סביב השולחן.

לפתע נפתחה הדלת: לא קדמה לכך בקשת רשות, לא דפיקת נימוסין אפילו. אל החדר נכנס הלך שחזותו מוכיחה עליו כי חייו אינם עתירי מזל. מעל בגדיו המהוהים שאי אילו חורים בקעו בהם, התנוססה לה עניבה שוודאי ידעה ימים יפים יותר. כמעשה בעל הבית ניגש הלה אל הכיסא הקרוב ביותר לראש השולחן- המקום 'שלו'. הבעה ביקורתית משהו עלתה על פניו שעה שהביט במושב הכיסא הממורק והמצוחצח. הוא ניער בידיו העבות אבק מדומה שלא שכן עליו. משסיים את מלאכת ה'ניקיון' הרים את כוס הזכוכית הנוצצת שעמדה לפניו, בחן אותה מול האור שזרקה עליה נברשת הקריסטל שתלויה היתה מעל, והבעה של מורת רוח עלתה על פניו. מצב הנקיון של הכוס כנראה לא מצא חן בעיניו. בקול מתנגן הכריז: 'שירות ע-צ-מי' וכבר ניגש אל המטבח 'לנקות' את הכוס לפני שיתיישב לסעודת השבת.

אין ספק כי לצדיקים ייחשבו בעלי הבית אם ישלימו עם התנהגות כה מגושמת וחסרת כבוד. כאשר ברור לעין כל כי חסד גומלים עם האורח בכך שמאפשרים לו לבוא ולסעוד איתם את סעודת השבת.

הם אכן היו כאלו- צדיקים…

בשיחה מרוממת עם כתבי המרוה לצמא ישב הרה"ח ר' משה דייטש שליט"א, יו"ר עמותת  חסדי יוסף המפעילה את בית התמחוי חסדי יוסף לעילוי נשמת אביו הגדול הרה"צ רבי יוסף אליהו דייטש זצ"ל שעל שמו ולזכרו הוקמה עמותת חסדי יוסף.

בפוסטים הבאים תוכלו לקרוא מעט מהנהגותיו ומסיפורי המופת שהתהלכו סביב אדם גדול ומיוחד זה.

דילוג לתוכן